ניצן ויסברג: הייתה כפייה שעון ישראל ניצן ויסברג: הייתה כפייה שעון ישראל

ניצן ויסברג: הייתה כפייה שעון ישראל

הרעיון שלהיסטוריה יש נטייה לחזור על עצמה הוא לפחות בן 2,500 שנה ומקורו כנראה ב”היסטוריה של המלחמה הפלופונסית” שכתב מתודידס. מארק טווין טען בהומור שההיסטוריה לא חוזרת על עצמה אבל היא לפעמים מתחרזת. בין אם אנו מאמינים שזו לולאה דטרמיניסטית שאין לנו עליה שליטה או נטייה שמודעות ומעורבות פוליטית עשויות למזער את נזקיה, לאופן שבו אנו זוכרים את ההיסטוריה יש חשיבות עתידית.

 לכן חשוב לי לכתוב בצורה חדה וברורה: בתקופת הקורונה הייתה כאן כפייה.

 אין לי רצון לקבוע אם כפיית סוגיה הייתה מוצדקת מנקודת מבט אפידמיולוגית גרידא או לא. אני מניח שבשנים הקרובות נראה מחקרים שפורסמו שמתקיימים כך או אחרת. גם אין לי רצון לקבוע כאן מה היו המניעים של מי שעסקו בכפייה. אני מוכן להניח שחלק ניכר מאלה שעסקו בכפייה האמינו שהם פועלים ממניעים מוסריים ולא מתוך תאוות כוח או חמדנות או חולשה מוסרית אחרת.

 כעת, לאחר ששמנו את שני הנושאים הללו בצד, חשוב להבין מהי כפייה באופן כללי כדי שנוכל להכיר בה לאורך ההיסטוריה, בכל העולם וכאשר היא מציגה את עצמה בחיינו כ”אין מה לעשות”, א. סדר מוסרי או חוק טבע.

 חשוב להבין מהי כפייה על מנת שנוכל להכיר בה לאורך ההיסטוריה, בכל העולם וכאשר היא מציגה את עצמה בחיינו כ”אין מה לעשות”, כצו מוסרי או חוק טבע.

 הנטייה בתרבות הפורנוגרפית שלנו היא להבין תהליכים מורכבים באמצעות סצנות קצרות וקיצוניות. אנו מדמיינים שהמקרה הקיצוני, התמונה החזותית ביותר, הוא שמגדיר תופעה. זו כנראה הסיבה שהכל כולל הכל מזכיר לנו את השואה. אבל בתחומים רבים למדנו להבין שתמונה ויזואלית קיצונית אינה מגדירה תופעה.